<h1>ב"ק ס"ה ע"א</h1>
<h2>דף לו:</h2>
לא הספיק לשלם חומש ואשם עד שמת, יורשיו משלמין את החומש, הואיל ונתחייב בו הוא מחייו אחר שנשבע והודה, ופטורין מן האשם. אם לא הודה הוא מחייו, אע"פ שנשבע הוא, ונשבע גם היורש אחריו, וחזר והודה היורש, אינו משלם חומש, שנ' [ויקרא ה'] אשר גזל, ואשר עשק, על גזלו מוסיף חומש ולא על גזל אביו. ואם נשארה הגזלה קיימת ביד היורש, הרי היא כמו גזילתו, ואם נשבע עליה ואחר כך הודה, משלם קרן וחומש ואשם, כמו שמבואר בפרק הגוזל עצים [ב"ק ק"ד ע"ב]. אמר לו שורי גנבת, והוא אומר לא גנבתי אלא אתה מסרתו בידי לשומרו, ונשבע לו על שקר, ואחר כך הודה שגנבו, הרי זה פטור על שבועתו מחומש ואשם, שהרי מתחלה לא כפר בממון, והוא שהיה השור מסור בידו, ואמר לו מתחלה קודם שנשבע קחנו ולך, אבל אם היה השור באגם בשעה שכפר על הגנבה ונשבע, הרי זה חייב על שבועתו חומש ואשם, לפי שהוא דומה כאלו כופרו ממון, שהרי כשגנבו הוא חייב באונסין, וכן הוא חייב עליו אם מת מחמת מלאכה, ולפי טענתו שטוען שמסרו לו לשומרו הוא פוטר עצמו מן האונסין, וכן כשטוען שהשאילו לו פוטר עצמו אם מת מחמת מלאכה.
כפר ממון חבירו ונשבע לו והודה, ונתחייב קרן וחומש, ונתן לו את הקרן, וכפר לו על החומש, ונשבע לו והודה, הרי זה משלם עוד חומשו שלחומש, וכן לעולם מוסיף חומש על חומש, עד שימעט החומש משוה פרוטה, שכל הפחות משוה פרוטה הרי הוא כאילו אינו, וכל זה מבואר בפרק הגוזל עצים [ב"ק ק"ג ע"א]. ממון שנתחייב עליו כפל אינו מתחייב עליו חומש, כיצד, אמר לחבירו היכן שורי שהפקדתיך, אמר לו נגנב ממני, ונשבע לו, ובאו עדים שהוא תחת ידו, הרי זה משלם כפל, כדין הגנב, כמו שביארנו בפרק מרובה, ואם הודה אחר שבאו עדים, הואיל ונתחייב בכפל על ידי העדים, אינו משלם חומש על ידי הודאתו, אלא משלם תשלומי כפל לבעלים על ידי העדים, ומביא אשם על ידי הודאתו, ואם הודה עד שלא באו עדים, משלם קרן וחומש ואשם, ופטור מן הכפל, הואיל והודה קודם שבאו העדים, כמו שמבואר בפרק מרובה
